לאחר מלחמת האזרחים יכלה ארה"ב להתפנות ולנצל את היתרונות הרבים שהיו לה: קרקע פורייה, חומרי גלם והתפתחות טכנולוגית. הריחוק מאירופה סיפק בטחון מאיומים חיצוניים כך שארה"ב הפכה למעצמה הכלכלית המובילה במערכת הבינלאומית.
היא הפכה למובילה בתחומי החקלאות והנפט ונהנתה מזרם בלתי פוסק של מהגרים, שבאו להשתתף "בחלום האמריקני" ותרמו לפיתוח המדינה. מערכת הרכבת שלה כיסתה כ-400,000 ק"מ (לעומת הרוסית שבנתה 74,000 קילומטר על שטח גדול פי שניים וחצי). חברות אמריקניות הפכו מובילות בתחומי תעשייה וייצאו לכל העולם והן לשוק המקומי, דבר שלא היה קיים ברוסיה. ההכנסה לגולגולת הייתה גבוהה בהרבה מכל מדינה אירופאית מתחרה. ההתפתחות הביאה לצורך מתמיד בייצוא הולך וגובר על-מנת לספק את הביקוש. ההתפשטות האמריקנית הכניסה לדאגה את המעצמות האירופאיות שהפכו מוצפות בסחורה ובהשקעות אמריקניות וכבר אז החלה דאגה מסוימת באירופה מתהליך האמריקניזציה. בעייתיות: אי קיומו של בנק מרכזי בארה"ב מה שאילץ את ניהול הכספים והסחר לעבור דרך בריטניה.
ארה"ב החלה להתבסס גם כמעצמה דיפלומטית וגילתה מעורבות משמעותית במרכז ובדרום אמריקה.
הצי זכה לכספים רבים והיה החשוב בדוקטרינת ההגנה האמריקנית (גבולותיה הם ברובם ימיים). במאמץ מרוכז הוא הפך ב-1914 לשלישי בגודלו בעולם, אחרי בריטניה וגרמניה, אך הוא היה קטן מהם בצורה משמעותית. ההשקעה בצבא היבשתי באותה תקופה הייתה מועטה. באופן כללי פחות מ 1% של התל"ג נוצל להגנה.
ארה"ב הייתה מעצמה תעשייתית, ולא מעצמה צבאית (בניגוד לרוסיה). למרות ההתפתחות האדירה שעברה עליה באותה תקופה, היא לא נתפסה כחלק מהמעצמות הגדולות, בגלל הריחוק הפיזי ממרכז הכובד האירופאי, גודלו הזניח יחסית של הצבא מבחינה כמותית והמדיניות הבדלנית.
גרסה להדפסה
שלח לחבר 
ירון 
