אמריקה הלטינית
פורסם:
11:18
16/02/2012 
נצפה 1,508 
שלח לחבר
אפשר להסתכל על אמל"ט כעל אזור מבחינת מאפיינים גיאוגרפיים, מאפיינים אובייקטיביים, מבחינה תרבותית. מרבית המדינות הן קתוליות ודוברות ספרדית. גם מבחינת המורשת הקולוניאליות. ישנם קשרי גומלין בין המדינות באזור. אפשר לדבר על אמל"ט כאזור משום שיש לו היסטוריה משלו. זה בא לידי ביטוי באו"ם, זה בא לידי ביטוי בקשרים בין המדינות. כל מדינות אמריקה הלטינית היו חלק מאותה אימפריה. הגבולות נקבעו באופן שרירותית ע"י השלטון הקולוניאלי. יש מודעות של אמריקה הלטינית שהן כולן מאותה משפחה. אן זאת לא נוצרה נאמנות לאמריקה הלטינית כאמריקה הלטינית. בעיות. יש בעיות באמריקה הלטינית שהיו מאז ומעולם. במאה ה- 20 לא היו מלחמות כמעט באמריקה הלטינית. הבעיות המרכזיות הן בעיות של תת פיתוח פוליטי וכלכלי. קוסטה ריקה, אורוגוואי, צ'ילה ומקסיקו הן המדינות היוצאות מהכלל והן מפותחות פוליטית וכלכלה. התת פיתוח הכלכלי בא לידי ביטוי שרוב מדינות הן עניות ולא מפותחות. יש פערים חברתיים גדולים בתוך המדינות. יש הרבה מלחמות אזרחים בעוד בין המדינות אין מלחמות. אין תביעות של שינוי גבולות באמריקה הלטינית. אין סכסוכים אתניים. יש גישות שונות לשאלה מדוע אמריקה הלטינית נמצאת איפה שהיא עכשיו? אמריקה הלטינית לא מימשה את הפוטנציאל שלה. אנו מדברים על אזור פריפריאלי. היו לאזור בעיות קשות במשטרים שלו, כלומר משטרים לא דמוקרטיים. הבעיות של אמל"ט הן בעיות מבחינת הניצול הניאו אימפריאליסטי של ארה"ב ואירופה.
ברזיל הפכה להיות גורם מייצב באמריקה הלטינית. 1810 – 1825 – המדינות יוצאות לעצמאות. מלחמות עצמאות נגד ספרד נמשכו 14 שנה. זו גם הייתה מלחמה נגד ספרד וגם מלחמת אזרחים. המלחמות האלו השאירו חותם עד היום. 14 שנה של מלחמת עצמאות הרסו את התשתיות הקיימות. זה הביא לזעזועים וזה הפתח לתקופת האנרכיה בין השנים 1825 – 1880. זוהי התקופה השנייה. היא מאופיינת ע"י מלחמות אזרחים ומלחמות בין המדינות החדשות. יש לא מעט מלחמות בין המדינות החדשות על אזורי גבול לא מוכרים. העיקרון של הכרה בגבולות האימפריאליים עזרה להם לפתור את המלחמות בדרכי שלום. רק בתקופה השלישית, שבין 1883 – 1919 המדינות מתחילות להתייצב, פיתוח כלכלי ותשתיתי, הגירה וכו'. המדינות מתגבשות ומשתלבות בכלכלה הבינלאומית. בריטניה מפתחת את התשתיות באותו אזור. המשטרים יותר פתוחים, כלכלה ליברלית. תקופה זו באה אחרי שתי מלחמות חשובות: בין צ'ילה לפרו ובוליביה. הייתה מלחמה אחרת הנקראת הברית המשולשת בין פראגוואי לבין צ'ילה ואורוגוואי. איך זה שאזור שהוא 10 אחוזים מהעולם, כמעט ולא משפיע על היחסים הבינלאומיים? אמל"ט לא ראו עצמם כחלוצות או משפיעות במשחק של היחסים הבינלאומיים. התקופה הרביעית היא בין השנים 1920 – 1945. בין שתי מלחמות העולם יש משבר כלכלי עולמי. בתקופה זו יש שתי מלחמות המתרחשות בדרום אמריקה. מלחמה אחת היא מלחמת צ'אקו שבה היו מאה אלף הרוגים. זה היה בין פראגווי ובוליביה. המלחמה נמשכה שלוש שנים. בסופו של עניין בוליביה הפסידה. המלחמה השנייה הייתה בין פרו לאקוודור בשנת 1941. זה הסתיים בניצחון של פרו. הסכסוך הזה הסתיים רק בשנת 1998. בתקופה הזו, מבחינה פנימית, עולה מעמד הביניים. נוצרים משטרים פופוליסטיים. בתקופה זו הכול נשאר אותו דבר במרכז אמריקה. 1945 – 1989. זוהי התקופה של המלחמה הקרה. אחרי 1945 יש מיסוד של היחסים בין ארה"ב למדינות אמל"ט. יש הסכם של סיוע הדדי, עוד לפני נאט"ו, בין ארה"ב לרוב מדינות אמל"ט. שני ההסכמים ממסדים את המערכת האינטר אמריקאית שהייתה קיימת מהמאה ה- 19. הגישה של ארה"ב למדינות אמל"ט, היא גישה לא עקבית. יש לה לא מעט גישה של התנשאות. דבר נוסף הוא הניסיון הראשון של אינטגרציה פנימית של מדינות אמריקה הלטינית. יש הקמה של מסגרות תת אזוריות. מדינות אמל"ט רואות עצמן כחלק מהמשחק של המלחמה הקרה. יש את המהפכה של פידל קסטרו בקובה. ארה"ב ממשיכה לתמוך במשטרים לא דמוקרטיים. ב- 1965 האמריקאים פולשים לרפובליקה הדומניקנית. ישנה הפיכה של פינושה וכו'. דבר נוסף הוא שיש מבחינה אידיאולוגית התפתחות של דוקטרינות של ביטחון לאומי.
בהשפעה של דוקטרינות מאירופה ומהמלחמה הקרה, יש בדרום אמריקה עלייה של משטרים צבאיים שונים. זהו משטר בירוקרטים אוטוריטאריים. ישנו שינוי ביחסים בין המדינות. ישנם לא מעט מתחים בינלאומיים המגיעים לסף של מלחמה. משנות השמונים אנו מתחילים לראות תהליך של דמוקרטיזציה. התהליך הדמוקרטי קשור גם לכך, שבשנות השמונים מדינות אמל"ט עומדות בפני משבר כלכלי קשה מאוד. זה גם כן פוגע בלגיטימציה של אותם משטרים ומוביל לתהליך של דמוקרטיזציה. ישנה תקופה קשה של מלחמות אזרחים במרכז אמריקה.
מדינה אחת היא אל-סלבדור, והמדינה השנייה היא ניקרגואה. מאמצע שנות השמונים מדינות אמל"ט לוקחות על עצמן תפקיד של לקיחת צד פוליטי אחיד על מנת לפתור את המצב. משנת 1987 ואילך ישנו תהליך של הפסקת מלחמות האזרחים וייצוב המדינות. עם חזרת הדמוקרטיה לארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, ישנו תהליך של שיתוף פעולה המתחיל בסוף שנות השמונים. ישנה השלמה של תהליכי דמוקרטיזציה בכל מדינות אמריקה הלטינית. הן עוזבות את האידיאולוגיה הכלכלית העצמאית, ודוגלים בניאו ליברליזם הכלכלי. בשנות התשעים הן מסתגלות להשפעות של משבר החובות. ישנו שיפור במקרו הכלכלי, אבל ישנן השלכות חברתיות קשות. בתקופה זו יש רגיונליזם חדש. הדמוקרטיות נשארות. הן עדיין שבריריות. האזור הופך להיות אזור של שלום. ישנו את העניין של המלחמה בסמים שארה"ב מעורבת בו. בשנות התשעים כולם בצד של הדמוקרטיה. ארגון מדינות אמריקה מדגיש את העניין של זכויות אדם. ישנו שיפור ביחסים בין ארה"ב לאמל"ט. מדינות אמל"ט מרגישות שיש להן יותר מרחב אסטרטגי לתמרן. אבל אין להן מה לתמרן. בשנות התשעים ארגנטינה מתקרבת לארה"ב, בעוד שברזיל מתרחקת.
תגיות:
ארה"ב
- מאמרים דומים
- מאמרים נוספים של אגודת הסטודנטים
- אודות אגודת הסטודנטים
- מידע נוסף
מאמרים דומים
מאמרים נוספים של אגודת הסטודנטים
- המלחמה הקרה בין ארצות הברית לרוסיה שנות ה-90
- מלחמת ווייטנאם
- שנות השבעים והדטאנט
- הפיכה באפגניסטן שמעלה כוחות סוציאליסטיים
- אמריקה הלטינית
- אירופה ביחסים הבינלאומיים משבר הגרעין
- אירופה ונושא הגרעין – פצצת אטום
- אפריקה במאה ה-20
- אנגליה באירופה
- הסכסוך הסיני סובייטי – מלחמת ווייטנאם
- משבר ברלין
- עימות גלובלי מלחמת העולם השנייה
- צרפת באירופה
- מחיר המלחמה בקוריאה
- מלחמת קוריאה הכיבוש היפני
- עלייתה של סין הקומוניסטית
- האם יכול להיות היה אחרת בתקופה של תחילת המלחמה הקרה?
- רוסיה מול גרמניה מלחמת העולם השנייה
- המאה ה-20 המאה של המלחמה הקרה
- העימות בין ארצות הברית לרוסיה
RSS |
כל הזכויות שמורות רובו תכנים שגולשים כותבים | מאמרים 2017-2011
© תוכן הכותבים מופץ ברשיון Creative Commons