מדוע אין שיוויון בין עסקים לעסקים ובין מעסיקים לעובדים.

המגזר העסקי במדינת ישראל.

עד מתי ישתוק מגזר שלם של עסקים

מתי יהיה שוויון זכויות בין עובד למעסיק

למה עובדת שמעסיק לא צריך את שירותיה והיא בהריון לא יכול לפטר, אלה נאלץ להחזיק את העובדת "סתם" בתקופת הריונה ועוד שלושה חודשים לאחר חזרתה, וכול זאת אם גם לא האריכה את תקופת חופשתה.

איך ניתן לצפות מעסקים להמשיך ולהתקיים בחוקים סוציאליים נוקשים כאשר הכלכלה היא קפיטליסטית גרידא.

למה דין אחד לטייקון ודין אחר לבעל העסק הקטן?

שמחלישים את המגזר העסקי ופוגעים בו בגלל חוסר היכולת שלו להתארגן ולהוות איום אלקטורלי בדיוק כמו ועדי העובדים של המפעלים והחברות הגדולות במשק, או הטיקונים בעלי החובות האדירים למשק הישראלי, נחלשת המדינה. זו מסקנה שהגעתי אליה כיועץ עסקי רב שנים.

חוסר ההתחשבות של הממשל ככלל בעסקים הקטנים והמגזרים הפרטיים אם זה באמצעות המיסוי, אם זה באמצעות חוקי עבודה נוקשים, אם זה באמצעות קשיים שמערימים רשויות ושרלטנות של קוטפי אגרות כאלה ואחרות, אם זה בהתייחסות בתי המשפט לעבודה אל המעסיקים כאל "בוסים" הזכורים לנו מתקופת העבדות בארצות הברית של אמריקה, ואם זה חס וחלילה בנפול בעל העסק הקטן והבינוני והתייחסות המוסדות הממשלתיים כמו ביטוח לאומי, מס הכנסה, מערכת המשפט ולשכות ההוצאה לפועל. שהרי אין דוגמא יותר טובה להביא כאן לפניכם באיפה ואיפה שמתקיימת בין מעמד העשירים בישראל למעמד בעלי העסקים בישראל אותם אנו רואים איך עשירים קוצרים תספורות של מיליארדי שקלים, משאירים הרבה חללים, וממשיכים לדרכם העסקית בביתם השווה מילונים, במכוניתם השווים מאות אלפי שקלים וברכושם האישי המוערך במי יודע כמה.

אבל אל הקורס הקטן, בעל העסק שהשקיע את חייו בתוך עסקו, הוא חס וחלילה אם נופל מערכות המשפט, החקיקה, והאכיפה יורדות לחייו ולחיי משפחתו עד כלות.

כ-יועץ עסקי אני מצהיר כי מי שעבר קריסה של עסק פרטי, אשר התמנה לו נאמן או כונס נכסים, יודע כיצד מירר הנאמן או כונס הנכסים את חייו של הנופל ובני משפחתו תוך הכפשות חסרות רסן באמצעי התקשורת השונים, לא אותו דבר לאלה הגדולים, הענקים, שחותכים את החובות שלהם וממשיכים לרקוד בכיכר העיר.

חייבים לשנות את השיטה במדינת ישראל ולהעמיד את זכויות בעלי העסקים לזכויות המשופעות שיש לעובדים השכירים ושוואי המדינה (הסקטור העסקי הגדול והמדושן אישית)

כ-יועץ עסקי וכמעסיק אין דמיון בכלל בין זכויות היסוד המהוגנות בחוקים כובלים של המועסקים לזכויות מינימליות של מעסיקים. לעובד יש את הזכות לפגוע בפרנסתו של המעביד בזה שלמחרת יום עזיבתו את מקום העבודה הוא יכול לעבור אם כול הידע שרכש ואו הידע שנלקח אל המתחרה ולהתחרות ישר בפנים בפני מעסיקו מבלי שיהיה למעסיק קצה חוט על מנת לתבוע את העובד. כול הסכם כזה או אחר גורף או לא גורף אין לו אחיזה במציאות המשפטית הישראלית לטובת העובד. ואילו המעסיק מוצא את עצמו ניזוק וגם נדרש לשלם את כול זכויותיו שנקבעו בחוק הלא שוויוני הזה לעובדיו.

כ-יועץ עסקי קשה לקרוא את המפה הפוליטית שתבוא עלינו בבחירות 2013 אבל שינוי מהותי חייב להיעשות כאן ועכשיו שאם לא הרי הפער וחוסר השוויון והצדק יחלחל באוכלוסייה ויגרום לה לתסיסה.