מנהיג או של ארגון
בחלק השלישי- שאלה כללית מתוך שתיים. שלושה סוגים של שאלות: 1) ציטוט של מנהיג או של ארגון ביחס לתופעה ביחב"ל, שצריך לחוות דעה לגביה מתוך הקורס. 2) תיאור של תרחיש מסוים שצריך לחוות דעה לגביו. 3) שאלה כללית לגבי התפתחות של רעיון מסוים לאורך ההיסטוריה והשפעתו על מלחמות או על היחסים הבינלאומיים בכלל.
דוגמאות למושגים
סעיפים מאמנות, הוגים עיקריים, עקרון אי ההתערבות, סעיף 51 במגילת האו"ם, מלחמת קוריאה, הגישה הקריטית.
דוגמאות לשאלות בינוניות:
מדוע העמידה המלחמה בקוסובו, לדעת דינגוט-אלכופר, את הפוליטיקה הבינלאומית בפני מצב חדש ותקדימי? תארי בתשובתך מהו המצב חסר התקדים אליו מתייחסת דינגוט-אלכופר, במאמרה, ומהם התנאים החברתיים והנורמטיביים שאפשרו אותו? בתשובתך התייחסי בעיקר לתפקיד שהיה להתפתחות תפקיד המלחמה הצודקת, כמו גם של הסמכות הלגיטימית האחראית.
לגבי התשובה: להתייחס בתשובה להתערבות של נאט"ו, ארגון בינלאומי, בלי אישור של מועצת הביטחון. מהי התערבות הומניטארית? האם זה חל במקרה? להתייחס להפרת הריבונות.
דוגמה לשאלה גדולה:
תארי את התפקידים שיוחסו למלחמה במהלך ההיסטוריה של המלחמה הצודקת, מאז ראשיתה במאה הרביעית לספירת הנוצרים, ועד לראשית המאה העשרים ואחת. בתשובתך, תארי כיצד מוגדר קריטריון "יוס אד בלום", בנקודות הזמן העיקריות בהתפתחות תפיסת המלחמה הצודקת. הסבירי כיצד השפיעה ראיית תפקיד המלחמה על תפיסת הצדק שביציאה למלחמה?
בתשובה: איך השינוי בראיית התפקיד של המלחמה השפיע על תפיסת הצדק שביציאה למלחמה, יוס אד בלום? מה הקשר בין ראיית המלחמה בשיח החברתי, מול תפיסת הצדק (תפקיד מול תפיסת הצדק). להתייחס לחמישה דברים עיקריים:
- בזמנים של ימי הביניים, המדינה הייתה הרע במיעוטו, בעיני ההוגים. היא יצרה סדר, גם באמצעות מלחמה (מול מי שמאיים על הקהילה, על הסדר שמקיים את העולם עד לעולם הבא). מבחינת תפקיד המלחמה- להגן על הקהילה הפוליטית. זה השפיע על תפיסת הצדק של המלחמה. משמעות הצדק הייתה להילחם בכל מה שמאיים על הקהילה הפוליטית, גם באופן מוחשי (מה שמצדיק הגנה עצמית), וגם באופן פוטנציאלי (ואז המטרה היא הענשה מצד הסמכות הלגיטימית). לעתים אפשר להשתמש בה כענישה של מורד.
- סטייה/המשכיות- במאה העשירית-11-12, תקופת מסעות הצלב: תפקיד המלחמה משתנה, וההגנה היא על הכנסייה ולא רק על הקהילה הפוליטית. הקהילה הנוצרית צריכה הגנה. השינוי בתפיסת המלחמה, משפיע על הסיבה הצודקת לצאת למלחמה- מלחמה גם בכופרים בתוך הנצרות וגם בכופרים מחוץ לנצרות. האפיפיורים של המאות הללו השתמשו בשיח של המלחמה הצודקת, ושכללו אותו לטובתם. [יש כאן המשכיות מסוימת של שיח שהיה, תוך פיתוחו לכיוון מסוים. מצד שני, הכיוון הזה פגע בהרבה אלמנטים שאוגוסטינוס ואקווינס הדגישו, כאשר רצו להגביל את המלחמה.]
- במאה השמונה עשרה: raison d'etat- גם אם זה אומר לכבוש שטח ששייך לנו, להתמודד עם עלייתו של כוח חדש. להגן על המדינה!
- במאה העשרים- לשמור על עקרון אי ההתערבות והריבונות, אך מצד שני, להגביל קצת את המדינות. הארגונים הבינלאומיים והאו"ם. עדיף שהמלחמה לא תהיה הפתרון לניהול סכסוכים. יש עייפות ממלחמות, נסיגה מהקבלה של המלחמה כחלק מן היחסים הבינלאומיים. רק כאשר מתמודדים עם איום משמעותי!! תפיסת הסיבה הצודקת היא תפיסה של הגנה עצמית.
- התערבויות הומניטאריות, וכן מלחמות מקדימות או מונעות (שנובעות מתפיסה אחרת של המלחמה). המלחמה היא לא רק להגן- אלא גם לשמור על זכויות אדם (סיבה צודקת חדשה).
דוגמה נוספת לשאלה על המאמר "יוס פוסט בלום":
הסיבה להתעניינות הגדולה ביוס פוסט בלום היא ההתרחשויות האחרונות בעיראק ובאפגניסטן, כאשר הקהילה הבינלאומית עומדת מול השאלה- מתי ואיך לסיים את המלחמה. אלה שאלות שחורגות מן התפיסות הרגילות.
חוקרים מתחילים להתייחס לפיתוח של קטגוריה נפרדת- יוס פוסט בלום, מה צריך לעשות ואיך מסיימים מלחמה. במאמר הוא מתייחס לכמה נקודות עיקריות:
א. פרופורציונאליות ופרסום: סיום מלחמה צריך להיות מוצהר וגלוי לעין כל. כמו כן, ההסכם צריך להיות מידתי. לפרופורציונאליות ולהבחנה יש חשיבות רבה ביוס פוסט בלום.
ב. זכויות: מלחמה תמיד נועדה להשיב זכויות או להגן עליהן. מבחינת יוס פוסט בלום, ההסכם בסוף המלחמה הוא זה שצריך להסדיר את הזכויות ולהשיב את הזכויות הבסיסיות שגרמו למלחמה מלכתחילה. למשל- זכויות על טריטוריה.
ג. הבחנה: בין חיילים, לוחמים ואזרחים. למשל, כאשר מדובר בפיצויים- הקורבן צריך לקבל פיצויים ממישהו. וולצר אומר שאלה יכולים להגיע מתוך מערכת מיסוי. אחר שואל- מדוע האזרחים צריכים לשלם על זה? שהמשטר ישלם ולא האזרחים. עקרון הפרופורציונאליות נכנס לכאן גם- פיצויים בצורה לא אבסולוטית, כדי שהצד המפסיד יוכל להמשיך להתקיים.
ד. ענישה: צריכה להיעשות בפרופורציונאליות. יש שתי אפשרויות היום לענישה: בית הדין הפלילי הבינלאומי למדינות, או ענישה פלילית כלפי אינדיבידואלים. גם כאן צריך להבחין בין המדינה לבין המנהיגים לבין האזרחים.
ה. פיצוי: לדרוש מהתוקפן בכפוף לעקרון פרופורציונאליות והבחנה.
ו. שיקום: חוקרים אומרים שתוקפנות של מדינה מסוימת נובעת מסוג המשטר ומהמנהיג, ושיפור ממושך ועמוק מצד הקהילה הבינלאומית עשוי לשנות את התמונה. וולצר, שמגיע מהגישה הסטייטיסטית, מתנגד להתערבות בריבונות. מייקל אורן, בניגוד אליו, אומר שעדיף לשקם שיקום מעמיק כדי לעקור את זרעי התוקפנות, ולא להסתפק בטיפול שטחי שלא מתערב בריבונות.
תגיות:
זכויות האדם- מאמרים דומים
- מאמרים נוספים של אדר שמואליביץ
- אודות אדר שמואליביץ
- מידע נוסף
מאמרים דומים
- כיצד לבחור עורך דין?
- במדינת ישראל- האמנם?
- האם כל הארגונים הבינלאומיים מצליחים?
- האם ארגונים בינלאומיים מועילים?
- ארגון באסיה
- ארגונים באסיה – ASEAN
- ארגון האומות המאוחדות
- מערכת היחסים בין ישראל לבין האו"ם
- סוגיות מרכזיות ביחסי ישראל-או"ם
- האו"ם וישראל היום
- סוגי פעילות של ארגונים לא-מדינתיים מול האו"ם
- מנהיג או של ארגון
- זכויות הפלסטינים
- תקנה 49 לאמנת ז'נבה
- האסכולה האנגלית
- הגדרה עצמית
- דיני זכויות האדם במשפט הבינלאומי
- הגדרה העצמית
- מגילת האו"ם
מאמרים נוספים של אדר שמואליביץ
- משפט פלילי בינלאומי
- האינתיפאדה השנייה
- דיני כיבוש, ומלחמה ומשפט הומניטרי
- תפיסת השטחים על ידי ישראל
- הליכוד בשלטון
- זכויות הפלסטינים
- פסק דין אלפי מנשה
- מנהיג או של ארגון
- פסק דין פלסטינים
- בית הדין בהאג
- סיכום וגישות לחקר המלחמה
- האסכולה האנגלית
- הגדרה עצמית
- אמנת ז'נבה
- תקנה 49 לאמנת ז'נבה
- הגדרה העצמית
- הזכות להגדרה עצמית
- האם ראוי להפעיל סמכות באו"ם
- האם לבית הדין בהאג יש סמכות
- הכרה שיפוטית